כמה צריך להפריש לפנסיה וכמה לביטוח? |
||||||||||||||||||
חלק א' – עולם הביטוח והחיסכון הפנסיוני.
א."מהו ביטוח" ?אנחנו משלמים מדי חודש לחברת הביטוח כדי לקבל את ה"זכות" להשתמש בכסף שלהם במידה וקרה לנו משהו שסיכמנו עליו. אבל, רוב הסיכויים שהמקרה לא יקרה – הסתברות לקרות מקרה ביטוח "קלאסי" בשנות הביטוח בפוליסה נמוכה מהאפשרות שנגיע לגיל פנסיה ונחיה חיים ארוכים בהם נזדקק בוודאי לכסף רב מידי חודש ולאורך שנים, איך אנחנו יודעים זאת? - פשוט מכך שבמצב שונה חברות הביטוח היו פושטות רגל. הן יודעות לחשב היטב את הסיכונים ולתמחר בהתאם את הפרמיות. לכאורה זה אומר שאנחנו משלמים לחינם, אבל זה כמובן לא מדויק... ולכן חשוב לתכנן נכון מהו הסכום שאנו מוכנים לשלם מידי חודש לביטוח קלאסי ומה יוותר לתשלום לחיסכון שהינו בעצם "ביטוח נגד עוני" לאחר הפרישה ולאורך תוחלת החיים הצפויה לנו.
ב. כמה באמת עולה לנו הביטוח:סוכן הביטוח מגיע לביתנו, לא מעונב, ומציע לנו עסקה מאוד זולה לכאורה של סה"כ 100 שקלים, וזה המחיר שאותו אנחנו אח"כ זוכרים כעלות הביטוח. בפועל, מדובר בסכום המשולם מדי חודש, במשך עשרות שנים, צמוד למדד ובנוסף לכך, עמוק בתוף הפוליסה מתחבאת לה טבלת השתנות הפרמיות. השתנות כזו עבור פרמיה של 100 שקלים עשויה בחלק מהמקרים לעלות עם השנים עד פי 80 !! ברור שלא נגיע למצב הזה בפועל של תשלום 8000 ₪ פרמיה בחודש, וכבר הרבה לפני כן, כאשר התשלומים מתחילים להכביד לנו על כרטיס האשראי, אנחנו פונים לסוכן הביטוח בשאלה: "הביטוח לא עלה לנו בזמנו רק 100 שקלים?? " והוא משיב שיש הצמדה למדד, ואם הוא יותר הגון אולי גם יסביר על השתנות הפרמיה כל שנה, 3 או 5 שנים, אבל אנחנו מהלחץ של התשלום במקרים רבים נבטל את הפוליסה. לא בטוח שעשינו את הפעולה הנכונה, אבל התוצאה: שילמנו שנים רבות הרבה מאוד כסף לחברת הביטוח, ודווקא בגיל מבוגר יותר, כשהסיכון למקרה ביטוח גבוהה יחסית, נשארנו ללא הביטוח.
כדי לקבל משמעות מלאה ואמיתית של עלות ה 100 שקלים הללו:
נניח שאנחנו משלמים זאת רק ל 20 שנה, לא לכל החיים כפי שבפועל עושים עם ביטוחים רבים, והפרמיה משתנית רק פי 4 במהלך הזמן הזה, הרי שאם היינו שמים את זה בתוכנית סולידית נושאת ריבית של 3.5%, היינו מקבלים חסכון של 155 אלף שקל!!
המספרים הללו ממש לא דמיוניים. פתאום אנחנו מבינים שהעסקה הזאת לא הייתה של 100 שקלים אלא של 155 אלף שקלים! גם הסוכן עצמו לא תמיד מבין למה עבור עסקה של 100 ₪, הוא קיבל תגמול של 5000 ₪ מחברת הביטוח. החברה יודעת כמובן את השווי האמיתי של העסקה עבורה... לפעמים אנחנו אפילו לא מרגישים בכרטיס האשראי את השתנות הפרמיה. איך זה קורה?: בתוכניות ביטוח פנסיוניות – שמעורב בהן גם חסכון וגם ביטוח יחד כ"עסקת חבילה", שם אנחנו משלמים סכום קבוע פחות או יותר, אחוז קבוע מהשכר. נניח שמפרישים כל חודש 1000 ₪ מהשכר, כשאנחנו צעירים יחסית הכסף מתחלק 100 ₪ לביטוחים (חיים, אובדן כושר עבודה) ו 900 ₪ לחיסכון, לאחר מכן הביטוח עולה ל 200 ₪ והחיסכון יורד ל 800 ₪, עד שלאחר 30 שנה עלויות הביטוחים יכולות לעלות על גודל ההפרשה החודשית, ואז עלות הביטוח נלקחת מהצבירה הקיימת. אנחנו מדי חודש כאילו מפקידים כסף לחסכון לפנסיה, ובפועל אנחנו מקטינים לעצמנו את החיסכון!!
מטרת כל ההסבר הזה: שנבין שיש לתת כבוד לכל 10 או 100 שקלים שאנחנו משלמים על ביטוח ולבדוק את נחיצות הביטוח (כלומר אי-האפשרות להתמודד כלכלית עם האירוע הביטוחי מול העלות והפגיעה בחיסכון). אם אני משלם 100 שקלים כדי לבטח טלוויזיית LED שעלותה 10,000 שקלים, הרי שזה נראה לי סביר, אבל אם אני מבין שאני משלם ב 20 שנה הבאות למעשה 155 אלף שקלים עבור אותה הטלוויזיה, אז ברור שכדאי לי לקחת סיכון, ולא לבטח את הטלוויזיה., ואם היא תשבר אז אקנה חדשה ב 36 תשלומים, אבל לפחות לא שילמתי הון לביטוחים.
ג. תקופת השתכרות למול צורכי פרישה:
החיים מתחלקים ל 3 תקופות עיקריות: ילדות/נערות – ללא השתכרות, לאחר מכן תקופת הבגרות- תקופת ההשתכרות, ולאחר מכן תקופת הפרישה- שוב ללא השתכרות, תקופה שהולכת ומתארכת עם השנים, לאור העלייה בתוחלת החיים. לכן, שנות ההשתכרות אמורות לאפשר לנו לחסוך די כסף לתקופה ההולכת ומתארכת של שנות הפרישה, אלא אם כן אנחנו מתכוונים לחיות על קצבאות הזקנה. המגמה הברורה כיום בעולם היא של הורדת קצבאות הזקנה פשוט מכיוון שהמדינות לא יכולות לעמוד בזה כלכלית לאור העלייה בתוחלת החיים. האחריות נופלת לכן על באזרח ועליו למקסם את חסכונותיו לטובת גיל הפרישה. בנוסף, מעבר לכסף שאנחנו צריכים להפריש בתקופת ההשתכרות לטובת החיסכון, אנחנו צריכים גם להפריש כסף לטובת רכישת ביטוח לשמירה על רמת החיים גם במקרי קטסטרופה כגון אובדן כושר עבודה, צורך במימון של תרופה יקרה שנמצאת מחוץ לסל הבריאות וכד'.
אנחנו רוצים לבטח הכול, אבל הבעיה שזה עולה הרבה כסף, ואנחנו צריכים כאמור לחסוך ככל יכולנו למקרה הביטוח בעל ההסתברות הגבוה ביותר שבו לא יקרה לנו כלום עד גיל הפרישה, ונחיה חיים ארוכים ובריאים, ולזה נזדקק להרבה מאוד כסף. ברור לנו שאנחנו צריכים לבטח עצמנו, אבל כדי לחסוך ככל שניתן בעלויות הביטוח, זה צריך להיעשות עבור רמת החיים המינימאלית שאותה אנחנו נוכל להרשות לעצמנו בעת קרות מקרה ביטוח כלשהו. ד. "רשת ביטחון"
בואו ננסה יחד להבין מהי אותה רמת חיים מינימאלית "רשת ביטחון" עבורכם, שאותה חייבים לבטח. כדי שיהיה קל יותר להבין את הכוונה, ניקח את הדוגמה הבאה: אני טס מדי חודש לכנס מקצועי במינכן. אני מזמין כל פעם מראש מלון ברמת 5 כוכבים, 5 דקות הליכה מהכנס, כדי שאוכל לסחוב בקלות את כל הפרוספקטים שמחלקים שם תמיד. אני יודע שעד היום הכול דפק כמו שעון, אבל שמעתי, שאצל מישהו אחר הוא כשהוא הגיע לדלפק במלון, ולמרות שהזמין הכול באופן מסודר מראש, הייתה תקלה ואין חדר עבורו. במקרה כזה, נשאל את עצמנו מהו רף הפתרון הנמוך ביותר המקובל עלינו – יש כאלו שיגידו שאין להם בעיה לישון עם ההומלסים בתחנת הרכבת, אבל הרוב יעדיפו רף בטחון גבוהה יותר, מלון 3 כוכבים, וכד'. סוכן הביטוח יציע למקרים כאלה ביטוח שעלותו 40 יורו, אותם אשלם כל חודש לפני כל נסיעה, ואז אם קרה אותו מקרה, שהסבירות שיקרה מאוד נמוכה, אז אני מרים טלפון, מגיעה מונית תוך 10 דקות ולוקחת אותי למלון ברמה זהה של 5 כוכבים, ובמרחק זהה של 5 דקות הליכה מהכנס, מתוך מלאי החירום של החדרים שמשוריינים לחברת הביטוח.
הלקוח מחליט לקנות את הביטוח הזה, או שמחליט לוותר עליו, אבל הוא לא יודע לשאול השאלה הבאה: האם יש ביטוח זול מזה, ומה ההבדל? - אז מתברר שיש ביטוח שעלותו חצי - 20 יורו, וההבדל הוא שהמונית לא מגיעה תוך 10 דקות אלא תוך חצי שעה, המלון הוא 4 כוכבים, והמרחק הוא 20 דקות הליכה מהכנס. ואז, אנחנו נשאל את אותו הלקוח, האם זה אכן רף הביטחון המינימאלי עבורו, עבור אותו המקרה שסביר שלא יקרה כלל. ואז יתכן שניתן לרכוש עבורו ביטוח עוד יותר זול, בעלות של 5 יורו, כאשר אין מונית, אלא הוא צריך להגיע לבדו למלון 3 כוכבים, הנמצא 2 תחנות מטרו ממקום הכנס. ואז, אם אותו מלון 3 כוכבים הוא אכן פתרון מבחינתי לאותו המקרה הנדיר שסביר שלא יקרה, הרי שחסכנו כאן 35 יורו, שכפי שכבר הבנתם הוא כ 155 אלף ₪ לאורך 20 שנה. לכן, מטרת חלק מהשאלות בשאלון תהיה לנסות ולהבין מהי אותה רמת הביטחון המינימאלית אותה אתם רוצים לבטח (ומוכנים לשלם תמורת הבטחתה). ה. רמת חיים מינימאלית
אם כיום רמת ההוצאות החודשית היא XXX ₪, שזה מלון ה 5 כוכבים לפי הדוגמא שלנו, מהי רמת ההוצאות החודשית המינימאלית בה תהיו מוכנים לחיות, במידה ויקרה מקרה עצוב כלשהו? מהו מלון ה 3 כוכבים שלכם ? שעבור ההבטחה הזו, אתם מוכנים לשלם כל החיים לחברת הביטוח, למרות שזה כאילו בחינם, כי רוב הסיכויים שזה לא יקרה. נציין כי לא סביר שרמת החיים במקרה כזה בה תבחר זהה לרמת החיים כיום מכיוון שכיום תאלץ לשלם לביטוחים סכומים לא מבוטלים ולרדת ברמת חיים נוכחית או לפגוע באפשרויות החיסכון. מהי רמת החיים המינימאלית ביותר בה אתם מוכנים לחיות במקרה כזה? ____ ₪. (קחו בחשבון כי הבטחה לרמת חיים הינה בעלות חודשית כיום) ו. יעד לפרישה מהי רמת החיים/ההוצאה המינימאלית עבור גיל הפרישה? שוב, מדובר ביעד רחוק, אבל חשוב לנו לדעת כבר כיום אם אנחנו בכיוון – יתכן שנוכל להגיד בדו"ח ללקוח שהוא הרבה מעבר ליעד שהציב, אבל חשוב לנו לדעת מה הרף המינימאלי עבור גיל הפרישה. יעד הפרישה שלכם המינימאלי (במונחי תקציב חודשי לרמת חיים ) הינו : , ___ ₪. (נציין כי לא סביר שרמת החיים בה תבחר זהה לרמת החיים כיום מכיוון שלשם כך אתה תאלץ לרדת ברמת חיים הנוכחית עקב סכומים לא מבוטלים אותם לא תאלץ לחסוך לשמירה על רמת חיים גבוהה בפרישה). יכולת התמודדות מיקרי ביטוח מכיוון שכאמור, ביטוח הינו מוצר יקר (סכום בלתי מוחזר המשולם לאורך שנים רבות), חשוב לא לשלם בגין כיסויים עימם נוכל להתמודד בכוחות עצמנו. מהו הסכום אותו תוכלו לדעתכם "לארגן" במקרה מצוקה (הלוואה, שימוש בחסכונות, תמיכה משפחתית וכו' :
לא אוכל לגייס שום סכום, 50,000 ₪, 70,000 ₪, 200,000 ₪, 250,000 ₪, יותר
ז.עדפת רמת סיכון ניתן כיום להנחות את חברות הביטוח ובתי ההשקעות כיצד לנהל את כספי החיסכון שלנו לגיל הפרישה. באיזה מסלול- עם איזו רמת סיכון לשים את הכסף שלנו. מרבית האנשים שמים את הכסף במסלול הבסיסי/ברירת המחדל/המסלול הכללי, ואין להם מושג מהי רמת הסיכון בה נמצא הכסף שלהם, ו לעיתים זה סותר לחלוטין את העדפותיהם.
רקע קצר על שוק ההון: בארה"ב במהלך 200 שנה אחרונות, שוק ההון הביס כל אפיק השקעה אחר, על אף כל העליות והמורדות בו. גם בישראל, למרות שמדובר בטווח זמן קצר יותר, שוק ההון ניצח כל אפיק אחר. אבל, חשוב להדגיש שמדובר בעבר, ואי אפשר להיות בטוחים שכך יהיה גם בעתיד.
יועצי ההשקעות אינם נביאים. עדיין, רוב האנשים מתבססים על נתוני העבר ומעריכים שיש מקום חשוב
לשוק ההון בחסכונותיהם, ואז ישנן מס' אסטרטגיות השקעה מקובלות: האחת, שידועה גם בכינוי "המודל הצ'יליאני" - התאמת מידת הסיכון לגיל החוסך. ככל שצעירים יותר, כך נשקיע יותר בשוק ההון כי יש לנו מספיק שנים לתקן הפסדים אם יגרמו, ונקטין החשיפה עם הגיל. מודל אחר, יגיד שאין כל כך טעם לסכן הרבה בגיל צעיר כי אז הצבירות קטנות, וגם אם נשיג תשואות גבוהות עדיין הסכומים לא יהיו משמעותיים, ואולי כדאי להגדיל הסיכון דווקא בגיל מאוחר יותר גישה שלישית תגיד שמה שחשוב הוא טווח השנים מגיל הפרישה, כאשר עד נניח 5-7 שנים לגיל הפרישה ניתן לסכן הרבה בשוק ההון, כי יש די זמן לתיקוני הפסדים, ואז לעבור למסלול סולידי יותר. האפשרויות הן כאלה: אינני יודע מעדיף ברירת מחדל שנקבעה עפ"י משרד האוצר. אני מעוניין בהשקעה של עד 50% מכספי החיסכון במכשירים מסוכנים. יש לשים לב ש"עד", הכוונה לכך שמנהל ההשקעות יכול להחזיק הרבה פחות מניות אם מעריך שהשוק מסוכן מדי. מדובר על רמת הסיכון המקסימאלית המותרת לו. כמו כן, יש לזכור שזה ניתן לעדכון בכל רגע. נא לסמן את רמת הסיכון המבוקשת. ח.העדפת בדבר גיל פרישה ושנות עבודה. עקב התארכות תוחלת החיים, הצורך בחיסכון רב יותר וכן עקב האמונה כי אדם עסוק/עובד חי חיים בריאים יותר הן בהיבט הגופני והן בהיבט הנפשי. בוחרים רבים באפשרות לעבוד גם לאחר גיל הפרישה שנקבע בחוק. נא ציינו לכם את העדפתכם בנושא זה (רק במידה ונבחרה אופציה של פרישה מאוחרת מגיל הפרישה החוקי ) : אב- מעדיף/ה לפרוש בגיל הפרישה או בשלב זה מעדיף לפרוש בגיל______ ב/ז- מעדיף/ה לפרוש בגיל הפרישה או בשלב זה מעדיף לפרוש בגיל______ להמשך דרך עמוד מרכז כל אחד יכול!
|
||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||
תפריט
